תהליך ההפריה הטבעי

לתהליך ההפריה נדרש מפגש של הזרע הגברי עם הביצית הנשית, הבדל מהותי ישנו בין השניים, בגבר קיים יצור חדש ומתמיד של תאי זרע, בית חרושת ללא הפסקה שמייצר תאי זרע בכל פעימת לב, לעומת זאת אצל האשה לא קיים יצור חדש של הביציות, אלא “מחסן” הביציות נמצא בשחלה. בגוף האשה קיימות שתי שחלות אחת מימין ואחת משמאל, אותן ביציות שהיו בשלבי העוברות נשארים עד זקנה, מספר הביציות בשלבי העוברות הוא למעלה ממיליון זקיקים, ובלידה יורד מספרן ל400,000  ובשנות הפוריות 200,000  ,ומתוכן עתידות לבייץ לערך 250 בלבד.

במהלך ימי הווסת קיים תהליך של גדילת הביצית במעטפת זקיק, [הזקיק הוא המעטפת של הביצית], הביצית גדלה ומבשילה בתוך הזקיק הנמצא בשחלה, בכל חודש  מבייצת ביצית אחת,  פעם מהשחלה הימנית ופעם מהשמאלית ללא דפוס קבוע, בהגיע הזקיק לגודל מסוים, עקב גודלו והשפעות הורמונליות נפרצת דופן הזקיק, ומתוכו פורצת הביצית, הביצית נמשכת כמין מגנט לקצות החצוצרה הנקראת פימבריה, בשונה מתאי בזרע, לביצית אין יכולת תנועה, אומנם היא מתקדמת במורד החצוצרה בזכותם של שערות מיקרוסקופיות ועדינות הנמצאים בתוככי החצוצרה, והתכווצויות החצוצרה.

בתהליך הרבייה האנושי נשפכים בממוצע 150,000,000 תאי הזרע בתוך הנרתיק, לתאי זרע ישנם יכולת תנועה עצמית, היעד הוא להגיע מהנרתיק עד לאמצע החצוצרה, מבחן ההישרדות עבור תאי הזרע אינו פשוט עקב המכשולים שבדרך, המכשול הראשון הוא להתקדם כנגד כוח הכבידה מלמטה למעלה, השני הוא להתמודד עם החומציות הנרתיקית והשלישי לחדור דרך צמיגות ריר צוואר הרחם.

 הזרע בסמוך לפליטתו מהגוף נמצא במעטפת צמיגית, לאחר כמחצית השעה מעטפת זאת הופכת להיות מימית, חשיבות צמיגות המעטפת היא להגן על הזרע מפני חומציות הנרתיק, וכן להוות עבור הזרע מבחן הישרדות, רק התאים שבכושר ובתנועה ישרה, מתמידה ומהירה, יצליחו לצלוח את המשוכה ולהגיע לצוואר הרחם במהרה, מכאן מובן מדוע מתוך הכמות האדירה של תאי הזרע רק מאות בודדים יגיעו אל  החצוצרה.

 אחר הגעת תאי הזרע אל החצוצרה, נוצר האיחוד (ההפריה) ביניהם.

  בגוף האדם קיימים עשרות/מאות טריליונים של תאים, רוב תאי הגוף הם תאים סומטיים-תאי גוף שאינם תאי מין (תא זרע ותא ביצית), התאים הסומטיים מכילים 46 כרומוזומים, כל כרומוזום מכיל אלפי גנים, לעומת זאת בתאי המין ישנם 23 כרומוזומים, כיון שנוצר איחוד בין תא הזרע לביצית לא יתכן איחוד ביניהם אם כל אחד יכיל 46 כרומוזומים כיון שאז העובר יהיה מורכב מ 92 כרומוזומים, רק בזמן ההפריה עם התאחדות הזרע והביצית נוצרת ההרכבה ואז העובר מכיל 46 כרומוזומים, 23 כרומוזומים מהזרע/האב, ו 23 כרומוזומים מהביצית/האם.

 אחר שנוצר העובר בתוך החצוצרה, מתחיל העובר את מסעו לכיוון הרחם, מסע זה אורך שלושה ימים, בשלושה ימים אלו מתחילה הכפלת תאי העובר, בהגיע  העובר לרחם הוא מונה עשרות/מאות תאים.  כאשר תאי העובר מגיעים אל הרחם חלקם יתפתחו לעובר וחלקם ייצרו את השליה, התאים שיוצרים את השליה ננעצים בתחילתם בדופן הרחם באזור עשיר בכלי דם, ודרכם העובר מתחבר למחזור הדם האימהי, ומקבל את הנצרך להתפתחותו.

 אחר הגעת העובר לרחם נדרש עבורו “קרקע טובה” ע”מ לגדול, רירית הרחם  היא זו שמהווה את ה”קרקע”  עבורו, לכן בבדיקות אולטראסאונד בודקים מהו עובי רירית הרחם- “מה עובי הקרקע”, ישנן נשים שרירית הרחם אצלהן נשארת דקה ולא מצליחה לשגשג ומשום כך העובר לא משתרש, ואין הריון!!! .

 האחראי על תפקוד רירית הרחם, הוא הזקיק, מיד לאחר “פריצת” הביצית את דופן הזקיק, תאי הזקיק נהפכים לגופיף צהוב (Corpus Luteum – עקב פיגמנט צהוב הנמצא בזקיק לאחר הביוץ, נראה הזקיק בצבע צהוב) שתפקידו הוא ליצור את הורמון הפרוגסטרון, לכן לאחר הביוץ ישנה עליה בהורמון הפרוגסטרון, {כשמתרחשת עלית הורמון זה טמפרטורת הגוף עולה בחצי מעלה (0.5⁰c), וזהו הבסיס לשיטה הישנה לזהות ביוץ ע”י מדידת חום השחר}, הפרוגסטרון אחראי לשמור על רירית רחם מעובה, ומי שמגרה את הגופיף הצהוב לייצור מתמיד הוא בעצם הורמון שהעובר מפריש (Hcg).

 אחר שהעובר משתרש ברירית הרחם זהו כמעט השלב המכריע ביותר בעתידו, (לשם ההשוואה-נשים שעוברות פרוצדורה של IVF (הפריה חוץ גופית), שלבי ההפריה נוצרים טרם הגעת העובר לרחם-במעבדה, וישנם עוברים  שגודלו אפי’ 6 ימים מחוץ לרחם (בלסטוציסטים), אך כשמחזירים אותם לרחם, הרבה מהם לא ישתרשו, ולא יהיה הריון).  לכן אחר שלב השתרשות העובר ברחם רוב הסיכויים שהעובר יגדל ויגיע ליצירתו המושלמת.